<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תקע"א</h1>
<h2>דף ב:</h2>
נר' לי דגרסי' ולא ידע. וכן פר"ח. ומפרש שהמוכר טוען שאינו יודע מאי זה קיבל מדעת. עד כאן פר"ח. והכי פיר' דשמעתא וניחזי זוזי ממאן נקיט. דהא אוקימנא למקח וממכר דלא מידי חסר דסבר חבראי דמי קיהיב אנא נמי דמי קיהיבנא. והואיל וכן נשאל למוכר ממי קבל. דלא בחשידי אממונא עסקינן. דאע"ג דאין המוכר נאמן בזמן שאין מקחו בידו להוציא לגמרי מיד המוחזק מיהו הכא ניהמניה למיהוי כעד אחד להטעין שבועה דאוריתא לכשנגדו. וזה לא ישבע אפי' מדרבנן דלא שייכא הכא תקנה דתוקף בטלית חבירו דהא איכא עד אחד דמסייע ליה. ואמרי' בחזקת הבתים מכר לו פרה ומכר לו טלית (ו)מעיד עליה. אע"ג דדחיק התם שינויי דחיקי. הכא מהימן בכל עניינים. ומשני לא צריכא דנקיט מתרוייהו מחד מדעתיה ומחד בעל כרחיה ולא ידע המוכר. דאילו היה יודע המוכר היה יכול להשביע השני שבועה דאוריתא כדין עד אחד. וזה היה נוטל בלא שבועה דלא שייכא הכא תקנתא דר' יוחנן דתוקף טליתו של חבירו כדפרישית. ומה שמפרש הקונטרס הא אוקימנא התם בדנקט זוזי מתרוייהו לפי פי' זה משמע דאאין מקחו בידו קאי. ולא היא דאמקחו בידו קאי. הכי פר"ח בפרק בתרא דקידושין [ע"ג ע"ב] נאמן בעל מקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי במה דברים אמורים בזמן שמקחו בידו ונקיט זוזי מתרוייהו ולא ידע אז הוא נאמן. עד כאן פר"ח. אבל אין מקחו בידו אינו נאמן בין נקיט זוזי מתרוייהו אלא מי שהוא מוחזק בו יזכה בו וישבע להכחישו כדין עד אחד. ואי תפסי ביה תרוייהו כי הכא ההוא דקמסייע ליה סהדא שקיל בלא שבועה ושכנגדו מישתבע שבועה דאוריתא ויחלוקו כדפרישי' לעיל. ומשום הכי משני ליה לא ידע המוכר וליכא סהדותא לשבועה.
